ההיסטוריה של השעם

כולנו מכירים את חומר השעם, אך מהיכן הוא מגיע, כיצד מפיקים אותו והאם יש לו שימושים מעבר לחומר בנייה? על כל השאלות האלו נענה מיד.

אז נתחיל עם הבסיס: השעם מופק מעץ אלון השעם, או ליתר דיוק, מהתאים המתים שלו המתרכזים על גבי הקליפה החיצונית. מרבית העצים המתאימים להפקת השעם נמצאים בפורטוגל. תהליך הפקת השעם לא פוגע בעץ ולמעשה העץ ממשיך להפיק שעם עשרות רבות של שנים, אפילו עד 150 שנה!

לפיכך, תהליך הפקת השעם אינו פוגע בעץ ונחשב ל"ירוק" וידידותי לסביבה. יתרה מכך, על ידי גירוד השכבה החיצונית, מונעים מטפילים להתיישב בין השכבה המתה לשכבה החיה הנמצאת תחתיה.

תכונות השעם

מבחינת  המבנה של השעם, הוא מזכיר כוורת דבורים, אך הייחוד האמיתי שלו נעוץ בצפיפותו (משקל ליחידת נפח) שהיא כרבע מהצפיפות של המים ואטימותו כנגד המים עצמם.

תכונות אלו הופכות אותו לחומר בידוד מצוין, הן מבחינת טמפרטורה והן מבחינה אקוסטית. שימוש ידוע נוסף הוא עבור ריצוף, שכן הוא נעים למגע, מונע החלקה ואפילו חסין אש. עם זאת, השימוש המוכר והנפוץ ביותר של השעם הוא לצורך איטום משקאות כגון היין מכיוון שהוא לא מאפשר לחמצן לחדור פנימה.

שימושים נוספים ופחות מוכרים של השעם הוא כחומר גלם במצופים, רפידות נעליים, פאנלים לגגות. השעם משמש אפילו כחומר ליבה עבור כדורי גולף ומחבטי בייסבול.

ההיסטוריה של השעם

ישנן עדויות לשימוש בשעם מזה כאלפי שנים. במצריים העתיקה השתמשו בהם לצורך בניית קברים, ואילו ביוון הם שימשו להפקת רשתות דגים צפות, סנדלים ופקקים. השעם היה בשימוש גם ברומא ובכפרים באגן הים התיכון, שם נוצלו התכונות הבסיסיות שלו לצורך התמודדות עם השינויים בעונות השנה.

"פקקי הכתר", אותם פקקים חד פעמים העשויים משילוב של מתכת ושעם הומצאו ב-1892. עד אז הפקקים של משקאות מוגזים היו עשויים אך ורק משעם ולכן הותאמו לאחסון אופקי בלבד.

השעם המודרני קיבל את שמו לאחר שהמבנה המיקרוסקופי שלו התגלה על ידי רוברט הוק במאה ה-17.

כיצד מפיקים את השעם?

למרות שהפקת השעם אינה פוגעת כאמור בעץ השעם, הרי שעל מנת ששכבת השעם תתחדש, צריכות לעבור עשר שנים. ניצול תדיר יותר של שכבת השעם מפיק שעם באיכות נמוכה. את שכבת השעם מנסרים בצורה מעגלית ולאחר מכן מושכים בחוזקה באופן ידני. בנוסף לכך, מנסרים ענפים מתחתית העץ על מנת להאיץ את צמיחת הגזע מחדש.

אך זה לא הכול כמובן: לאחר שהקליפות מוסרות מן העץ, הן צריכות לעבור ייבוש בחום במשך כחצי שנה בחום של 120 מעלות. מכאן תוצרי השעם נחלקים לשניים :

1.קליפות שלמות הופכות למוצרים דקורטיביים או פקקים ששומרים על המראה והטקסטורה של השעם

2.חלקים לא שלמים (בדומה לנסורת) הופכים לחומרי גלם בתוך מוצרים אחרים כגון אלו אותם הזכרנו